גברת גוטקס – אישה והשראה

                                           לאה גוטליב        צלם: יחצ

השבוע גברת גוטליב- מקימת חברת גוטקס הלכה לעולמה בשיבה טובה.

מלכת בגדי הים…ה"רולס רויס" של בגדי הים כפי שהיא כינתה את עצמה לפניי,

אי שם בשלהי שנות ה 90 .

לרגע חזרתי במנהרת הזמן לתקופה ההיא וזיכרונות רבים הציפו אותי,

כפי שבטח קרה לרוב הנוכחים. ידעתי שאפגוש שם אנשים יקרים מהעבר אבל…

לא שיערתי שאתרגש כל כך. חברת גוטקס, הייתה עבורי,

בימי זוהרה ותפארתה בסוף שנות ה70, ה80 וה90 – משפחה.

משפחה שבה גדלתי מתוך הערצה למקצוע, התמקצעות בענף והרף

הגבוה שגברת גוטליב הציבה לכל מי שבזמנו, עסק בו.

.

משפחה אמרנו?

נשמתי את גוטקס מגיל 11 – אימי, אנדראה, החלה לעבוד בתחילת שנות ה70

מיד עם הגעתנו לארץ ושימשה כמודליסטית מאוד מוערכת בתחום הלבשת הנשים.

.

בחופש הגדול, נהגתי לעבוד שם וסקרנותי גברה ככול שהתעמקתי והתוודיתי לעשייה

בתחום בגדי הים. התרגשתי ביותר כשראיתי לראשונה את תמי בן עמי בגודל טבעי

שכבר אז, נקשר שמה והפך לחלק בלתי נפרד מהמותג הזה הנקרא גוטקס וגברת גוטליב.

.

בשנת 1980 , יום לאחר שחרורי מצה"ל, התחלתי לעבוד במחלקת הגזרה ולאחר

מספר חודשים, גברת גוטליב ובתה יהודית, הציעו לי הצעה שלא היה ניתן לסרב

לה וללמוד עיצוב בגד ים בחו"ל.

כשחזרתי, הכרתי את ישראל, בעלי לעתיד, שעבד שם ואין צורך לציין

שרוב רובה של רשימת המוזמנים בחתונה שלנו הייתה מורכבת מעובדי החברה.

    בתמונה : אנסטסיה בן גוריון , ישראל פרידמן , ארמין גוטליב , יהודית גוטפריד, אני פרידמן , לאה גוטליב- 1983

.

כתבות רבות נכתבות בימים אלו לזכרה של גברת גוטליב ופועלה, אך שם

בין מאות האנשים שכיבדו אותה ומול קברה הטרי – נזכרתי בכל אותם רגעים שנחרטו

בזיכרוני וכמי שחונכה וגודלה על פי תורתה אני מודה ומוקירה אותה על כך.

.

מי שנמנה בין עובדיה בתקופה ההיא, וודאי יוכל להבין את תחושתיי

ואת זכרונותיי…ולהם הפוסט הזה מוקדש.

.

אני זוכרת,

שכל שנה, בשבוע האחרון של חודש דצמבר, היינו כל העובדים יחד עם

הגברת גוטליב ויהודית, יורדים למחלקת האריזה ושם מקפלים, אורזים ועובדים במרץ

להכנת המשלוחים לחו"ל. איזו גאווה הייתה לנו כשידענו שעמדנו במשימה ותרמנו

את חלקינו להצלחתה של החברה ושל המדינה.

.

את תצוגות אופנה המפוארות במלון הילטון בתל אביב…ההכנות ומחיאות הכפיים,

את מאחורי הקלעים ואת אולסי פרי, שסחב את תיקה הענקי של תמי-

ואת פינצי, שרונה, ציונה, זיווה וסימונה ….

.

את העבודה במחלקת הגזרה, את תורת "הנחת הסיכות" לקביעת מיקומו המדויק

של הדוגמא בכל ביקיני, שלם או פריאו…ואת שלל הבדים וכמויות ה"פנאלים" שנגזרו .

                                        לנק'ה ומירים 1980  [צילום: סער יעקב/לע"מ]

את המתפרות, את שיטות העבודה שהפכו לצאן ברזל וקבעו סטנדרטים

בינלאומיים מהגבוהים בעולם.

ומי זוכר את השעות הנוספות, שבסופן היו מחלקים לנו טורטית של עלית או סנדוויץ ….?

.

והקולקציה…כן הקולקציה !

קודש הקודשים….שנרקמה ונרקחה משיקויים סודיים, מערבובים של צבעים,

טקסטורות, אביזרים ועיטורים … בלי לשכוח את העבודה הקדחתנית להשגת הסילואטה

המושלמת, הפרופורציה הנכונה, הגוון המתאים ובחירת הדגמים הנכונים

על פי פילוחי השווקים הבינלאומיים.

                    בתמונה: יהודית גוטפריד, אלי כ"א , אדוארד, לאה גוטליב  1980 [צילום: סער יעקב/לע"מ]

.

את ההשראות וההשפעות הרבות שנבחרו שנה אחר שנה, העושר בגוונים,

בהדפסים ובעיטורים בין אם היו בהשראה מצרית, אינדיאנית, עותומאנית ו/או ברזילאית,

הם תוכננו ברוב פאר והדר ויצרו סיפורים מרתקים בעיניי המתבונן שגובו בקטלוגים

מפוארים מבית טורנובסקי, שכל שנה הפכו לגדולים ומפוארים יותר מהשנה הקודמת לה…

.

את השפה ההונגרית שנחשבה לשפת קודש שאת מילותיה שיננו וניסינו להטמיע…

לא תמיד בהצלחה יתרה !

.

את ספקי הבדים האיטלקים הבלתי נשכחים שעמדו דום כל פעם שהגברת נכנסה

לביתן זה או אחר, בתערוכות בדים במלון LOEW במונטה קרלו .

.

את זרימת הקניינים מכל העולם שישבו ורשמו הזמנות…ולא הפסיקו !

את נשות העולם הגדול שהתארחו זו אחר זו, ב"שאו רום" הלבן עם הדפסי

בד בעיצוב עצי במבוק ירוקים.

.

ואת המזכירה וגם את המבשלת…

.

ואיך שבכפר קטן בצרפת, שבו היו פחות מ 1000 תושבים – בחנות קטנטנה להלבשה

תחתונה התנוסס לו פוסטר של תמי בן עמי בבגד ים בשם Rythmus- גאווה ישראלית !

                                                    מתוך קטלוג גוטקס 1982

.

ומי זוכר את השמות … Glamour, Sumatra ,Bora Bora ,Betty , Eleonora ?

רשימת שמות היסטורית והיסטרית של "רבי מכר" שנגזרו במאות אלפי עותקים ויותר.

למי שלא יודע, כל בגד ים או פריט בקולקציה התהדר בשם מקום אקזוטי או בשם

של אישה מפורסמת.

.

פעם, פגשתי בה באקראי בפריז והיא ביקשה ממני, אם אפשר (איך היה אפשר לסרב לה? )

להביא ארצה, קופסא קטנטנה של מקרונים מ"פטיסירי" מפורסמת ב"שאן אליזה" –

כי אדון גוטליב, ממש אבל ממש אוהב אותן .

.

ואיך היא, Madame Gottlieb  " עשתה את זה " הרבה לפני כולם,

כבשה את העולם בעצמה, סללה את הדרך לכולנו , פתחה שערים בכל יבשת,

בכל כולבו נחשב ובכל מגזיני אופנה בינלאומיים.

אין ספק שהיא הייתה שגרירת עולם האופנה ובגדי הים בפרט.

.

לבטח, ישנם זיכרונות רבים נוספים לכולנו אך אני זוכרת בעיקר

את האנשים הנאמנים שליוו אותה, שרכשו לה כבוד ושהיו חייבים לה

באותה תקופה את פרנסתם .

את הנהגים, הגזרנים, עובדי האריזה, התחזוקה והמחסן, הסבלים, המזכירות

והעוזרות האישיות, התופרות, מנהלי ומנהלות המחלקות, המודליסטיות,

המכונאים, אנשי הייצור, אנשי המשרדים, המוכרות מבלי לשכוח את הדוגמניות…

                               בדרכה האחרונה-  2012- כפר שמריהו

 בתמונה: שולי שושנה , אני פרידמן , לילי שטיינברג , שולי נחמיאס , משה אייזנקט

.

והיום, לאחר יותר משלושה עשורים הם היו שם, כולם,

ליוו אותה בדרכה האחרונה והרכינו ראש לזכרה.

.

יהיה זכרך ברוך,